שנדבר על סודות, בגלוי?!

בהליכת בוקר אחת, עברתי על פני שדה אירוסים, שהזכיר לי מיד את שירו של שלמה ארצי.

ומאז הוא מתנגן בראשי, מוביל אותי לחשוב על סודות ועל ההשפעה שלהם על מערכות יחסים. שלנו עם עצמינו וגם עם אחרים.

באתר האקדמיה ללשון העברית, ההגדרה לסוד היא - דבר שמסתירים מידיעת אחרים.

אילו דברים אנחנו בוחרים להסתיר מאחרים ומה הסיבות, שמובילות אותנו להסתיר אותם?

וגם - מה זה עושה למערכות היחסים שלנו ומה האפשרויות האחרות העומדות בפנינו.

(על שדות האירוסים אני רק יכולה לומר שהם מאוד יפים בעיניי ולאפשר לכם להנות מהם גם).

למיטב הבנתי, הדברים שאנחנו בוחרים להסתיר מאחרים במערכות היחסים שלנו הם:

1. רגשות, מחשבות, רצונות, חלומות, אמונות, נטיות, דעות. כלומר, כל מיני דברים בעולמנו הפנימי.

2. התנהגות או התנהגויות, מעשה, אירוע, או שרשרת אירועים ומעשים. כלומר, דברים שהתרחשו או מתרחשים והם כבר נמצאים גם מחוץ לעולמנו הפנימי. ואולי יש בהם גם חפצים ותוצאות אחרות ממשיות שמוסתרים.

הקונוטציה שלי למילה הסתרה היא שלילית יותר מחיובית ועם זאת, אני גם מודעת לכך, שכמו בכל דבר, גם פה יש צד חיובי וצד שלילי וזה, שוב - כמו בכל דבר, עניין של איזון.

דבר נוסף מעניין, שגיליתי באותו עמוד באתר האקדמיה, הוא 2 מהצירופים המופיעים בעמוד ההגדרה:

איש סוד = ידיד נאמן.

המתיק סוד = שוחח שיחת רעים.

כלומר צירופים עם המילה סוד, בהקשר של מערכות יחסים, שהמשמעות שלהם היא חיובית (והרי כולנו סומכים יותר, על מי שמכבד את פרטיותינו ולא מספר עלינו הכל לכולם).

נחזור לסודות במערכות יחסים.

מה הסיבות, בעצם, שמובילות אותנו להסתיר ולשמור סוד? ולא לפי סדר חשיבות או שכיחות -

1. בושה - התחושה הלא נעימה, שמופיעה בעקבות מעשה, שאנחנו מבינים שהוא לא מוצלח או טיפשי או בעקבות התנהגות שאנחנו יודעים שאינה ראויה. 

2. פחד - הרגשת חוסר אומץ לעמוד מול הסכנה, שאנחנו חושבים שתבוא עלינו עם הגילוי.

3. הנחה - סברה המשמשת בסיס להיקש, שהדבר שנשמר בסוד עלול לפגוע אם יתגלה, או יוביל לתוצאות שליליות יותר מאשר חיוביות, שהיא בדרך כלל קבועה בנו מראש.

4. חוסר אמון - חוסר ביטחון כלפי אדם, חוסר יכולת לסמוך, על מגלה הסוד, שיידע להתמודד עם תוצאות הגילוי. על שומר הסוד, שיידע להתמודד עם תגובת המגלה וכל התוצאות הנוספות, שנמצאות בהנחה המוזכרת בסעיף 3.

5. אמונה - קבלת העובדה, שעדיף שהדבר יישאר בסוד, בתור האמת המלאה. מבלי לבקש או לבדוק הוכחה, או מבלי לחקור, האם כך באמת הדבר.

6. כל התשובות נכונות ומכילות אחת את השניה :)

7. ואולי יש עוד דברים, שאתם חושבים עליהם, אז אל תשמרו עליהם בסוד ממני ;) אני אשמח מאוד שתחלקו איתי ותעשירו אותי 💞

אז מה דעתכם?

אולי הדבר הזה, שאנחנו מתביישים בו ומסתירים אותו, הוא לא כל כך נורא ואם נוציא אותו לאור, הוא יהפוך גם בתוכנו ליותר מקובל ויפסיק לגזול כל כך הרבה מקום, רגש ואנרגיה מאיתנו?

ואם הוא אכן גדול ונורא - אם נוציא אותו לאור, נוכל אולי לקחת עליו אחריות סוף סוף, לשאת בתוצאות שלו ומתוך כך להבין את עצמנו יותר וגם להבין מה אנחנו רוצים לעשות עם זה, כדי אולי לכפר או לשפר ואז גם לסלוח לעצמנו?

ומה אם התגובה, שאנחנו מפחדים ממנה תפתיע אותנו? 

לטובה - וכל הצדדים יחושו הקלה מהאמת שיצאה לאור,

או לרעה - אבל היא תקרה סוף סוף ונוכל להפסיק לפחד ממנה, כי נפסיק לחיות אותה כל כך הרבה פעמים בדמיון (בכל פעם שהסוד עולה בנו!) ונתמודד איתה רק בפעם האחת הזאת, שהיא תקרה במציאות ואז - ניקח אחריות, נישא בתוצאות, נתמודד, נשחרר, נסלח, נתקדם, נחלים 🙏

ומה אם ההנחה, שגילוי הסוד הוא מה שמגן עלינו ועל מי שאנחנו מסתירים ממנו, היא במציאות ההפך הגמור? כי הסוד, למעשה, מוליד עוד סודות, עוד שקרים, עוד תוצאות לא רצויות, עוד הנחות שגויות? והכל הופך כבד מנשוא, לזבוב שהפך לפיל בחלל שקטן מכדי להכיל?

ולפעמים, כשאנחנו שומרים בסוד, אנחנו בעצם לא סומכים על עצמנו ו/או על מי שאנחנו מסתירים ממנו, שנדע להתמודד עם האמת החבויה ובעצם כך, אנחנו מוסיפים על הסוד שבר באמון, גם שלנו בעצמנו - כי מתערערת לנו התפישה שלנו את עצמנו מעצם ההסתרה, יהיו סיבותינו אשר יהיו - וגם האמון בקשר שלנו עם מי שאנחנו מסתירים ממנו. כי הלא מודע שלנו ער להפעלות הרגשיות שלנו. הוא קורא אותן ומזהה אותן גם אצל אחרים. וגם אם מי שאנחנו מסתירים ממנו, הוא לא האדם הכי רגיש, יהיו בו מידי פעם תחושות של ''משהו קורה מאחורי הגב שלי'', או ''אני לא מרגישה שאני יכולה לסמוך עליך ואני לא יודעת למה'', או ''אני לא מאמין לך, אפילו שאני רואה שמה שאת אומרת הוא האמת - באמת הסתפרת וסידרת ציפורניים''...

אז מה קורה עכשיו עם האמונה, שעדיף להסתיר ולשמור בסוד, כי זה מה שיגן עלינו, על הקשר, על מי שאנחנו מסתירים ממנו? כמה אמת היא מרגישה?

וכן, זה גם נכון, שלפעמים לא נכון לומר, לגלות. יש זמן ומקום ודרך מתאימים לכל דבר. אני מזכירה גם לעצמי, שהכל זה עניין של איזון, וגם איזון הוא דבר משתנה, ולא מדע מדוייק בהקשרים האלה. אני לא חושבת או אומרת ש צריך תמיד לחשוף הכל וגם לא ש תמיד צריך להסתיר הכל, כמובן.

על איזה איזון חדש אתם יכולים לחשוב עכשיו? מה מרגיש לכם יותר בטוח לחלוק ומה עדיין יותר נכון לכם לשמור עם עצמכם? באילו דרכים אחרות אתם יכולים להגן עליכם, על הקשר, על מי שאתם בקשר איתו, בשם האמון ושיחות הרעים?

וכן, אני מודעת לכך שהשיר הוא מאוד אקטואלי למצב בארצנו האהובה, שזה נושא שגדול עליי לדבר עליו,

אבל עדיין אניח את השיר כאן, לשמוע, לאהוב או לא, לכאוב או לא