אלה לא ההפכים שנמשכים

או איך לריב אם רוצים להשלים ולהמשיך במערכת היחסים

אלה לא ההפכים שנמשכים, אלה החלקים הפצועים והרצון שלהם להירפא

מערכות יחסים משמעותיות בחיינו, מפגישות אותנו עם החלקים הפצועים שלנו,

גם אם אנחנו ממש לא רוצים לפגוש אותם...

וכך קורה, שגם בלי שתמיד נבין מדוע או שנתכוון לכך,

לפעמים משהו בתקשורת "מקצר" ומתלקחת מריבה.

זאת לא התמונה המלאה

גם לריב, צריך לדעת איך וכמובן שיש יותר מדרך אחת ובהחלט קל יותר לומר מאשר לבצע!

עצם הידיעה - שאתגרים וקשיים בקשרים, הם הזדמנות לעשות עבודה עצמית, לשחרר ולרפא משהו - כבר מקלה עליי. כי היא מעוררת בי את הסקרנות להתבונן על המתרחש אצלי ואצל הצד ה-2.

מבחינתי, הדבר הראשון להתאמן עליו, הוא היכולת לשים לב כשמתחילה אצלינו עוררות רגשית, שלא נעימה לנו, בזמן התקשורת. לפעמים מעצם תשומת הלב אליה, היא נרגעת ולא מתעצמת למימדים שעלולים לצאת משליטה - כי רגשות ותחושות הם מסרים מהגוף שלנו על המידע שיש בו - וכשאנחנו לא מקשיבים להם או כשאנחנו מתנגדים להם, הם מתגברים! וכשאנחנו שמים לב אליהם ומקשיבים להם, הם פשוט חולפים.

בנוסף, תשומת הלב הזו מאפשרת לנו להאט ולזהות מה הסיפור הפנימי שפועל אצלינו בזמן העוררות הרגשית ואילו צרכים מבקשים מענה.

כשנזהה ונבין, נוכל לתקשר זאת בצורה ברורה, לפני שהרגש משתלט על השיחה ו-2 הצדדים "מתדרדרים במדרון חלקלק".

מה קורה אם לא זיהיתי בזמן והרגשות גואים אצל 2 הצדדים והמדרון, אוח המדרון,

הוא אחד תלול במיוחד?

שאלה מצויינת!

תקשיבו, זה שלב לא קל לביצוע, אבל אפשרי. ניתן לזהות שהגיע הזמן ליישם אותו, כשאנחנו קולטים שלא משנה מה אנחנו אומרים ואיך אנחנו אומרים, הצד ה-2 לא מבין אותנו וממשיך בשלו. וגם אנחנו, לא משנה מה הצד ה-2 אומר לנו ואיך, אנחנו מתעקשים שרק הצד שלנו נכון וצודק ואנחנו מסרבים להבין ולקבל את דבריו.

בשלב הזה, אני אישית יכולה והרבה פעמים ממש רוצה, להמשיך בשלי, אולי אפילו להגביר את העוצמה, והטריק פה הוא להזכיר לעצמי שזה רק מאוד יעייף ושזה ברוב המקרים לא יוביל לתוצאה הרצויה.

ולכן האימון הבא יהיה, איך לעצור את המשך ההתדרדרות במדרון ולהתרחק לזמן מה מהצד ה-2 ומהמצב. אפשר למשל לומר - "אוקיי, זה לא מתקדם לטובתנו, בוא ניקח את הזמן ואת המקום כדי לעבד את הרגשות שלנו, להרגיע את הסערה, כדי שנחזור למצב שבו אנחנו יכולים לדבר ולהקשיב, באופן שמאפשר לשנינו להרגיש בטוחים, נראים, נשמעים ואולי אפילו מובנים". 

חשוב מאוד לא לברוח מהמריבה, לא להיעלם פתאום, או להשתתק ולהפסיק לדבר עם הצד ה-2. "טיפול בשתיקה" יכול להיות יותר אגרסיבי ויותר אלים משיח קולני! הרעיון הוא לתקשר לצד ה-2 שאתם נסוגים לטובת שניכם ושאתם בהחלט תמשיכו לדבר על הנושא, כדי לסגור אותו. שזה לא הסוף, אלא רק הפסקה, כדי לסיים את ההתדרדרות ולשנות את המסלול לכיוון שלום והשלמה.

כי כש-2 הצדדים מופעלים רגשית, זה אומר שמשהו כואב לשניהם, ו"שאין מבוגר אחראי בחדר", שיכול להבין, לנחם ולהרגיע.

את שלב העיבוד עוזר לעשות תוך כדי תנועה, למשל לצאת להליכה, כדי לאפשר פריקה של העוררות הרגשית בדרך אחרת מצעקות / בכי וכד'. כתיבה גם יכולה לעזור כמובן בעיבוד ובהפסקה של לופים מחשבתיים.

גם זאת לא התמונה המלאה

אחרי שוויסתנו את עצמינו רגשית והבנו את הצד הפגוע שלנו, אפשר "להיכנס לנעליים" של הצד ה-2, כדי להסתכל על הסיטואציה מהעיניים שלו ולהתחיל לקבל מושג מה עבר עליו, או לפחות להיפתח לרעיון, שמהצד שלו הוא גם פגוע ולא רק פוגע, הוא גם צודק ולא רק אשם. כן, גם זה משהו להתאמן עליו וכן, ככל שמתאמנים יותר, זה נעשה יותר בר-ביצוע ולא, לא תמיד נצליח. אבל עצם הכוונה להכיר במה שעבר על הצד ה-2, מעוררת בנו פתיחות וסקרנות ומאפשרת לחזור אחר כך לשיח מתוך מקום שרואה את שנינו, מה שיוביל לשיח של חיבור וקרבה, במקום עוד מריבה.

להסתכל על המצב מהעיניים של הצד ה-2, יאפשר לנו לראות גם את חלקנו במריבה ואז נוכל לקחת אחריות על התמונה המלאה - גם על מה שהרגשנו ועל הצרכים שלנו שלא קיבלו מענה וגם על מה שפגע בצד ה-2 ולחץ על הטריגרים שלו.

זה בעצם לראות חלקים נוספים בפאזל של המציאות, של האמת.

אמת = לא רק החוויה הסובייקטיבית שלי, אלא סך כל החוויות של כל מי שהיה חלק מהמצב. 

לקחת אחריות = חופש בחירה, חופש פנימי.

זיכרו שאי אפשר לשנות אנשים אחרים, אבל אפשר להשפיע עליהם עם השינויים שאנחנו עושים בתוכנו. 

וכשאנחנו לוקחים אחריות על עצמינו - על המחשבות, על הרגשות ועל המעשים שלנו, אנחנו משחררים את עצמינו מהתלות באחרים (שרק אם הם יעשו משהו / ישנו משהו, מצבינו ישתפר) וכך אנחנו חופשיים לבחור מה להשאיר, מה לשנות ואיך לעשות את זה.

נקודות שחשוב לזכור כשנפגשים לדבר על המריבה ובכלל

יותר מילים ≠ יותר רגשות

כלומר, יכולת הביטוי לא מעידה על כמות הרגש.

הצד שמתבטא פחות - לא מרגיש פחות, או שאכפת לו פחות.

הוא רק מתבטא פחות.

***תעצרו רגע ותבדקו עם עצמכם מה ההבנה הזו מאפשרת לכם***

חוסר תחושה ≠ אדישות

וזה גם לא רוגע. זה למעשה סימן לכך שיש הצפה רגשית, שאין משאבים להתמודד איתה ולכן נוצר ניתוק - חוסר תחושה.

מה שיכול לעזור במקרה כזה הוא לחקור מה קרה לפני הניתוק, לזהות ולתת שמות לפחות לחלק מהרגשות שהובילו להצפה, לברר מה כל כך הציף שלא איפשר התמודדות.

אם הצד ה-2 הוא זה שהתנתק - לזכור את זה חוסך לנו היעלבויות ומוביל לחמלה כלפיו.

שאלות לשאול את עצמנו לפני השיחה על המריבה (ולפני כל פעם שאנחנו שופכים את ליבנו)

האם מה שאנחנו עומדים להגיד הוא אדיב? טוב לב?

האם הוא האמת?

והאם הוא מועיל? מקדם לעבר מטרת השיח?

אם לא, תעצרו שנייה, תחשבו, למה אתם רוצים להגיד את זה?

לא תמיד לשפוך את הלב, רק כדי לשפוך את הלב ולשחרר קיטור, יאפשר לנו את השיחרור שאנחנו מחפשים. לפעמים זה רק "מחמם" אותנו יותר ומחמיר את מצבינו.

אם אנחנו לא מסוגלים להתמודד עם "תפוח האדמה הלוהט" שאצלינו ואנחנו רק מחפשים על מי לזרוק אותו, אנחנו גם פוגעים במי ש"נזרוק אותו" עליו וגם לא עוזרים לעצמנו להבין מה איתנו ואיך לפתח את היכולת והמסוגלות להיות עם הרגשות שלנו, להתמודד איתם, לתת מענה לצרכים שלנו ו/או לשנות את מה שלא מיטיב איתנו יותר. אנחנו בעצם ממשיכים להזרים את תשומת הלב שלנו לכיוון שלא מיטיב איתנו ומאבדים מהחופש שלנו.

ניחשתם נכון, גם זו לא

היזכרו לפני השיחה בדברים שאתם אוהבים ומעריכים אצל הצד ה-2 (וגם אצלכם),

הזכירו לעצמכם שמטרת השיחה היא להגיע לשלום ולהשלמה, דרך לדבר ולהקשיב, לכבד ולהרגיש מכובדים, לראות ולהיראות, לשמוע ולהישמע, להבין ולהיות מובן.

תאמו ביניכם את הציפיות האלה, לפני שאתם פותחים שוב את נושא המריבה. שימו לנגד עיניכם וליבכם את השאלה - איך נוכל לקיים את השיחה בדרך כזו, שתביא אותנו למטרה הזו שהגדרנו.

גם אם זה לא פשוט, תמיד יש דרך לומר את האמת שלנו בצורה שמכבדת אותנו ואת הצד ה-2. נכון, היא דורשת חיבור לעצמנו והבנה של האמת שלנו יחד עם קבלה של הצדדים הפחות יפים שלה וגם פתיחות ופגיעות - וכן, זה יכול להיות מפחיד - אבל זה תמיד יהיה יותר מועיל ויותר יעיל למערכת היחסים.

אז אם "אותה גברת בשינוי אדרת"

ממשיכה להופיע במערכת יחסים

אני מזמינה אתכם לראות בזה סימן, בקשה 

להקשיב פנימה ולבחון

איזה חלק בכם מבקש ומה בקשתו.

כי זה מאפשר לצאת מהתקיעות

ומתחושות קורבנות/אשמה/האשמה. 

כך תשומת הלב מופנה למה שבאמת צריך אותה

ואנחנו יכולים לגדול ולהתפתח עם ובתוך מערכות היחסים שלנו.

ספרו לי אילו כלים ניסיתם ומה הם איפשרו לכם ✨

גלו לי כלים אחרים שאתם משתמשים בהם ועוזרים לכם 💞

נכתב בהשראת הפרק הזה בפודקאסט של ד"ר אנדרו הוברמן, בו הוא משוחח עם לורי גוטליב על מערכות יחסים זוגיות

עוד חלק מהפאזל :)